Ma'asser Cheni
Daf 8a
משנה: מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִייָה לְסִיכָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶּׁדַּרְכּוֹ לוֹכַל וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחוֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁמֶן מְפוּטָּם אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. נָתַן בְּתוֹכוֹ דְּבַשׁ וְתַבְלִין וְהִשְׁבִּיחוּ הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקֵּפַלּוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהִשְׁבִּיחוּ הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. עִיסָה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֲפָייָהּ וְהִשְׁבִּיחָה הַשְּׁבָח לַשֵּׁינִי. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁשְּׁבָחוֹ נִיכָּר הַשְּׁבָח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְכָל שֶׁאֵין שְׁבָחוֹ נִיכָּר הַשְּׁבָח לַשֵּׁינִי.
Traduction
La dîme doit servir à manger, à boire, ou à s’enduire le corps: à manger ce qu’il est d’usage de manger et à se frotter avec ce qui y sert d’ordinaire. Ainsi, on ne se frottera pas avec du vin ou du vinaigre, mais avec de l’huile. On ne doit pas aromatiser de l’huile de 2e dîme (l’épice en absorbant une part, on en perd un peu), et pour le montant de la 2e dîme on ne peut pas acheter l’huile parfumée, mais on peut aromatiser le vin (oinomelon). Si dans du vin de 2e dîme (hors Jérusalem) il est tombé du miel ou des épices, ce qui l’améliore, on tient compte de la valeur de l’amélioration dans le prix de l’échange. De même, si des poissons ont été cuits avec des porreaux (cefalwdh'', porrus capitalus) de 2e dîme, et qu’ils se sont améliorés, on tient compte de l’amélioration dans le prix de l’échange. Si une pâte de 2e dîme est cuite et vaut plus, tout l’avantage acquis devient de la 2e dîme (l’échange sera égal à tout). Voici la règle: lorsque l’augmentation est visible, la supériorité du prix d’échange sera proportionnelle (partielle); mais lorsque l’amélioration est interne, on donnera l’équivalent du prix total.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעשר שניניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה. דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך ושתיה בכלל אכילה וסיכה כשתיה כדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
לאכול דבר שדרכו לאכול. ואין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כגון פת שעיפשה או התבשיל שנפסד וכיוצא בו וכן דבר שדרכו לאכול כשהוא חי אוכל אותו חי ואם מבושל מבושל ואין משנין אותו וכן בשתיה:
אין מפטמין שמן של מעשר שני. אין עושין אותו מפוטם בעיקרי בשמים מפני שמשנה את טעמו ומוציאו מכלל אכילה וכן אין לוקחין בדמיו שמן מפוטם מהאי טעמא:
אבל מפטם הוא את היין. שעושין אותו אנומלין כדתני גבי תרומה בריש פרק י''א דתרומות שמערבין יין ודבש ופלפלין ונקרא אנומלין:
נתן בתוכו דבש ותבלין. ובנוסחת המשנה נפל לתוכו והיינו הך. שנפל לתוך היין של מעשר שיש לו בירושלים דבש ותבלין של חולין והן של אחר ומחמת זה השביח היין השבח הוא לפי מעשר כיצד אם היה היין שוה שני זוזים והדבש יהתבלין שוין זוז והשביח בעצי חולין והשביחה כל השבח למעשר שני לפי שאין השבח ניכר בפת:
זה הכלל כל ששבחו ניכר. בגמרא פליגי בה בפירושא דהאי מילתא והמסקנא כך הוא דכל שהותיר במדה אז אם השבח ניכר הוא השבח לפי חשבון ואם לא הותיר במדה אפילו שבחו ניכר השבח לשני בלבד יכל שאין שבחו ניכר אפילו הותיר במדה השבח להשני בלבד:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל נִקְנֶה הַמִּקַּח. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כִּיפּוּרָה. אָמַר רִבִּי הִילָא מִן מַה דְתַנִּינָן יֹאכַל כְּנֶגְדָּן הָדָא אָֽמְרָה קָֽדְשׁוּ. 8a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִכֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ נִקְנֶה הַמִּקַּח מִכָּן וְאֵילַךְ מִקַּח אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַקְדִּישׁוֹ. שֶׁהוּא סָבוּר לוֹמַר שֶׁמָּא קִידְּשׁוּ וְלֹא קִידְּשׁוּ.
Traduction
Quant aux acquisitions interdites par la Mishna, en cas de fait accompli l’achat est pourtant valable, selon R. Yossé au nom de Samuel. Selon R. Yossé b. Hanina, c’est lorsque le rachat a eu lieu (et que, par suite, la consommation a été effectuée). R. Ila dit: puisque la Mishna prescrit de manger l’équivalent à Jérusalem, cela prouve que la consécration a été effective (sans quoi, on prescrirait de restituer le montant). R. Yossé dit: dès que l’on a tiré à soi les fruits de la 2e dîme, ils sont acquis; l’argent, remis ensuite constituerait un nouvel achat, sans effet (donc, la consécration par échange n’a pas lieu). Aussi, R. Judan dit: il faut recommencer la consécration des fruits directement; car on pourrait avoir supposé qu’ils sont sacrés, tandis qu’il ne le sont pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי בשם שמואל נקנה המקח. שאם לקח המקח קיים ולא קנסינן ליה להמוכר שיחזיר הדמים ומתני' דלעיל משני שמואל דהאי ש''ס דבדרך חילול מיירי כדקאמר בהלכה דלעיל:
ר' יוסי בן חנינה כיפירה. אסיפא קאי אין מביאין קיני זבין וכו' ואם הביא כיפרה אותה החטאת או שאר הקרבנות דקחשיב על בעליהן:
א''ר הילא. הכי שמעינן בהדיא מן מה דתנינן יאכל כנגדן ש''מ שקדשו הן ומכפרין על הבעלים דאי לא תימא הכי לא הי' צריך לאכול כנגדן דמכיון שלא קדשו א''כ לא הי' המקח כלום:
אמר ר' יוסי. כלומר דפליג דמזה אין ראיה דהמקח קיים מכיון שמשך אותן ליקח מדמי המעשר וא''כ צריך שיאכל כנגדן ומכאן ואילך כמקח אחר הוא ואיכא למימר דלא קדשו מכיון שאין באין אלא מן החולין. א''ר יודן וכו'. ר' יודן כר' יוסי ס''ל לענין דלא מוכחא ממתני' דקדשו ודאי והלכך צריך לחזור ולהקדישו לפי שהוא ספק שהוא סבור שקידשו ואפשר לא קידשו:
הדרן עלך מעשר שני אין מוכרין
Ma'asser Cheni
Daf 8b
הלכה: 8b מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתָּן לַאֲכִילָה כול'. נִיתָּן לַאֲכִילָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲכִילָה. לִשְׁתִייָה שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. מְנַיִין שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא יֹאכַל דָּם. מָה נָן קַייָמִין אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. וְהָתַנֵּי דָּם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין כְּמוֹת שֶׁהוּא וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְהָא תַנֵּי הִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין.
Traduction
Elle soit servir à la consommation, selon ce que dit le texte biblique (ibid.), et à la boisson, parce que celle-ci est comprise dans la consommation (39)''Cf. même série, (Yoma 8, 3) ( 45a); (Shevuot 3, 2) ( 34b)''. D’où déduit-on cette dernière extension? On la déduit, répond R. Yona, de l’interprétation suivante: le verset (Lv 17, 12) c’est pourquoi j’ai dit aux enfants d’Israël que nulle personne d’entre vous ne mange du sang, ne saurait évidemment s’appliquer au sang figé (40)''B. Menahot 21a; Hulin 120a'', puisque l’on enseigne qu’un tel sang n’est considéré ni comme boisson, ni comme un manger; il s’applique donc au sang naturel, liquide, et pourtant la Bible le traite comme un manger (cela prouve que la boisson est considérée au même titre). Cependant, l’on a enseigné que si quelqu’un ayant fait fondre de la graisse interdite (suif), l’avale ensuite (41)Ibid., ou si l’on a coagulé du sang que l’on a mangé, on est condamnable (comment est-ce possible, si un tel sang n’est ni à manger, ni à boire)? Que réplique à cela R. Yona? Il répond à cette objection en disant que ce n’est pas un manger susceptible de propager l’impureté (le cas échéant) à d’autres objets de consommation, ni une boisson de façon à rendre impurs d’autres liquides.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניתן לאכילה. זה בפירוש כתבה התורה ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ולשתיה למדנו שהשתיה בכלל אכילה ולקמן קאמר דמגופיה דקרא נפקא דכתיב תירושך זה היין וכתיב ואכלת:
מנין שהשתיה בכלל אכילה. סוגיא זו כתובה בפרק יום הכפורים בהלכה ג' ובפ''ג דשבועות בהלכה ב' והגי' ביומא מיושבת ביותר:
לא תאכל דם. הוציאו הכתוב בלשון אכילה ובמה אנן קיימין והמקרא הזה אם בדם שקרש דשייך ביה אכילה:
והתני. בתוספתא דטהרות פ''ב דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה וקס''ד דלענין אכילה קאמר שאינו חייב עליו:
אלא כי אנן קיימין. להכתוב לא תאכל דם בדם כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה אלמא שתיה בכלל אכילה:
והתני. בתוספתא דכריתות פ''ב המחה את החלב וכו' אם יש בו כזית הרי זה חייב וקשיא לר' יונה דלא בעי לפרש הכתוב בדם שקרש הא בהדיא תנינן הקפה את הדם ואכלו ה''ז חייב:
מה עבד לה ר' יונה. השתא להאי תוספתא דטהרות אינו לא אוכל וכו' וכלומר דעל כרחך דהכי מפרשינן לה דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה לענין טומאת אוכלין ומשקין והשתא מנא ליה דשתיה בכלל אכילה:
חָזַר רִבִּי יוֹנָה וּשְׁמָעָהּ מִן הָכָא. וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּנוֹתֵן טַעַם יַיִן בְּתַבְשִׁיל. וַהֲלֹא הַטַּעַם בִּפְגָם הוּא. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין אורזנייה וגמזוזינייה. כָּל הַטָּפֵל לַאֲכִילָה כַּאֲכִילָה.
Traduction
Puis R. Yona, revenant sur son interprétation, tira sa déduction de ce qui suit: le verset (Dt 14, 26) Tu remettras l’argent pour tout ce que ton âme désirera, ne saurait s’appliquer à la communication du goût, comme celle du vin dans un mets, puisqu’alors ce goût est préjudiciable (donc le précepte de manger appliqué à vin et liqueur de ce verset comprend aussi la boisson). Il peut s’agir, répliquèrent les rabbins de Césarée, des fruits du cèdre et du sycomore (que l’on cuit en y mettant du vin); or, tout ce qui est joint au mets est considéré comme inhérent.
Pnei Moshe non traduit
חזר רבי יונה ושמעה מהכא. דשתיה בכלל אכילה דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' ואכלת שם וגו' אלמא דקרי לכולהו אכילה ומה אנן קיימין להאי ואכלת על היין ושכר אם בנותן טעם יין בתבשיל כלומר דאם תרצה לפרש דקרא מיירי שנותן היין לתוך התבשיל שיתן בו וטעם קשיא והלא הטעם לפגם הוא והיאך יאמר הכתוב על זה ואכלת דמשמע שבדרך אכילה הוא ואין זה דרך אכילה אלא על כרחך ביין כמות שהוא נאמר וביומא ובשבועות גריס הכי בהדיא אלא כי אנן קיימין כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה:
רבנן דקיסרין אמרין. דמהכא לא שמעינן מידי דתיפתר באילין אורזנייה וגמזיזנייה מיני מאכלים הנזכרים לעיל בפרק כיצד מברכין שנעשים מאורז ומשארי מינים ועושין אותן עם בשמים כתושין ומשימין לתוכן יין וכל הטפל לאכילה כאכילה ולפיכך קראו הכתוב אכילה:
רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם. חֲבֶרַייָא אָֽמְרִין אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אָֽמְרִין דְּבַתְרָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִילּוּ מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
Selon R. Yossé, on déduit l’extension de la boisson comme devant être considérée égale au manger, de ce qu’il est dit: lorsque quelqu’un jure de ne pas manger, puis mange et boit, il est deux fois condamnable (la boisson lui est interdite au même titre); selon les autres compagnons d’études, il n’est qu’une fois passible. R. Yossé leur fit remarquer ceci: puisque vous dites aussi plus loin que lorsque quelqu’un a juré de ne pas manger ni boire, et qu’il ait cependant mangé et bu, il est deux fois condamnable (cela ne va-t-il pas sans dire), de même que si quelqu’un ayant devant lui 2 pains, jure d’abord de ne pas manger du premier, puis jure de ne pas manger du second, il est certes 2 fois condamnable (il en sera donc de même pour la boisson).
Pnei Moshe non traduit
שמע לה מן הכא. כלומר מן המקרא אפשר לדחות כדאמרן ומהמתנ' דפ''ג דשבועות שמעינן דשתיה בכלל אכילה דתנינן שבועה. והגי' משובשת בכאן וכצ''ל כמו שהוא ביומא ובשבועות. שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. אלמא דשתיה בכלל אכילה ולפיכך אינו חייב אלא אחת דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחת:
אמרין חברייא קומי ר' יוסי ומר דבתרה. החברייא הקשו לרבי יוסי על זה דא''כ אמור הסיפא דקתני התם שבועה שלא אוכל ושלא אשתה חייב שתים ואמאי הא מכיון דשתיה בכלל אכילה א''כ כשנשבע שלא אוכל חלה השבועה גם על השתייה וכשחזר ונשבע שלא אשתה אין שבועה חלה על השבועה ואינו חייב אלא אחת מבעי' ליה:
אילו וכו'. דברי ר' יוסי הן וה''ג בהדיא ביומא ובשבועות אמר לון רבי יוסי אילו מי שהיה לפניו שני ככרים וכו' שמא אינו חייב שתים אם אכל את שתיהם בתמיה דודאי כל חדא וחדא שבועה בפני עצמה היא וא''כ ה''נ במתני' כן דמכיון שפרט ואמר לא אוכל ולא אשתה הוה להו כשתי ככרות ואמרינן דדעתו היה לישבע על האכילה בפני עצמה ועל השתיה בפני עצמה ולפיכך חייב שתים:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לָאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה פָּטוּר. הָא אִם שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁרְאוּיִין לִשְׁתִייָה חַייָב. לֹא בִשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל נִיחָא. בְּמַתְנִיתָא דְּנָן מָרִין שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן מָרִין שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.
Traduction
R. Hanania dit au nom de R. Pinhas qu’on déduit cette extension de ce qui suit (42)Mishna, Shevuot 3, 4: lorsque quelqu’un ayant juré de ne pas manger consomme des mets qui ne valent rien, ou s'il boit un liquide qui n’est pas potable, il n’est pas condamnable; il en résulte donc que si l’on a bu une boisson potable, on est fautif (au même titre que pour le manger), et en réalité la première interdiction du manger faite par serment englobe la défense de boire. Toutefois, fut-il répliqué, cela se conçoit d’après notre enseignement, où il est seulement question de l’interdiction du manger; tandis que, selon les autres compagnons, il y a les deux serments, pour lesquels la dispense en cas d’infraction à la défense du manger s’applique à ce qui n’est pas mangeable, et celle de boire à ce qui n’est pas potable (donc, rien ne serait prouvé).
Pnei Moshe non traduit
שמע לה מהכא. מהאי מתני' דשבועות ש''מ דשתיה בכלל אכילה שבועה שלא אוכל וכו' הא אם אכל אוכלין ראוין ושתה משקין ראוין חייב לא שלא אוכל קאמר בתמיה אלא דשתיה בכלל אכילה:
ניחא כמתני' דאנן אמרין שבועה שלא אוכל. כלומר הניחא לפי הנוסחא דאנן אמרין בהאי מתני' דשלא אוכל בלבד קאמר:
ברם כרבנן דאינון אמרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. כלומר אלא להנהו רבנן דגרסי במתני' שנשבע על שתיהן מאי איכא למימר וביומא גריס כרבי דהוא אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. ובזה גי' דהכא יותר ניחא:
רִבִּי חִינְנָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. רִבִּי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא לֹא אָכַלְתִּי בְּאוֹנִי מִמֶּנּוּ אֶלָּא שָׁתִיתִי.
Traduction
R. Hinena déduisit la dite extension de ce qu’il est dit (43)Mishna, (Yoma 8, 3): Lorsque quelqu’un a mangé et bu (au jour du grand-pardon) dans le même instant d’erreur, il n’est qu’une fois passible de la peine pour l’oubli (or, si l’action de boire n’était pas aussi comprise dans la défense du manger, il ne serait jamais blâmable de ce fait qu’une fois, non pour le boire; donc, celle-ci y est comprise). R. Aba Maré déduisait la même règle du verset suivant (Dt 26, 14): je n’en ai pas mangé pendant mon deuil. Or, est-ce à dire qu’il en a bu? (Donc, l’action de boire y est comprise).
Pnei Moshe non traduit
שמע לה מן הדא. ממתני' דיום הכפורים דקתני אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת דשתיה בכלל אכילה היא ומחד קרא נפקא:
לא אכלתי באוני. גבי ווידוי מעשר כתיב אלא שתיתי בתמיה הא גם בשתיה אסור לאונן אלא דשתים בכלל אכילה:
נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשָׁתָה. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילֵה וְאֵין אֲכִילָה בִּכְלָל שְׁתִייָה.
Traduction
On comprend la présence de cette extension lorsque quelqu’un, après s’être interdit de manger, s’est mis à boire, mais, lorsqu’on s’est interdit par serment la boisson et que l’on mange, ce n’est pas à dire que l’interdiction par serment de boire entraîne la défense de manger, comme à l’inverse le serment pour le manger entraîne la défense de boire.
Pnei Moshe non traduit
ניחא וכו'. ה''ג להא בשבועות שם ויותר ניחא היא ואהתם קאי. עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה. כלומר עד כאן לא שמענו אלא בנשבע שלא אוכל ושתה דחייב דשתיה בכלל אכילה. איפכא מאי. ברם אם אמר שבועה שלא אשתה ואכל מהו וקאמר הש''ס דדוקא שתיה בכלל אכילה אמרו אבל אין אכילה בכלל שתיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source